ר' בנימין זאב וולף (וולוולה) בר' שמשון גוטסמן

מאוזיראן (תקפ"ה–תרנ"ט)

נולד בשנת תקפ"ה לאביו ר' שמשון גיסו של ר' אהרן אריה ליב מלשקוביץ, ולאמו חנה בתו (צ"ל נכדתו, בת ר' משה מנדל חתנו של) ר' בנימין זאב וולף מזברז'. אבל ר' חיים ישכר גרוס כותב במכתבו שבבוצינא דנהורא השלם, תרצ"א, דף מד: כי היה בנו של ר' יצחק מנחם – חתנו של ר' בנימין זאב מזברז' –, ב"ר ישראל מלעטשוב – נשא את אדל בת ר' ברוך ממזבוז נכד הבעש"ט –, ב"ר אברהם דוב אוירבך אב"ד חמלניק ופולנאה, חתן בעל תולדות יעקב יוסף. כמו־כן היה נכדו של רבי משולם פיבוש הלר מזברז'. דמות מופת של צדיק חביב ונערץ בעירו אוזיראן. יהודים ונכרים ראו בו מעין הבעש"ט בזעיר אנפין, ואגדות וסיפורי עם נקשרו סביבו. קרובו כותב עליו בהקדמה לספרו אמונה שלימה: „היה בקי בחד"ת בש"ס ופוסקים ותורתו היתה אומנתו, וכמעט שלא עבר על איזה סעיף קטן של כל ד"ח ש"ע כל הימים, והיה קדוש וטהור בכל עניניו תמיד יומם ולילה, ולא נמצא איזה מלתא דחסידותא וספרי מוסר והנהגה טובה שלא קיים כל הימים, והיה ממש ש"ע שרוי בתוך מעיו. ומי שראה הנהגתו בתורה ועבודה ומצוות ביר"ש ודביקות נפלא אפילו במילי דעלמא. היה דומה כאילו למד הכל בש"ע, ואין לגמור עליו את ההלל". היה צנוע וענו, וסירב לקבל פתקאות. התפרנס כסופר סת"ם, והיו מפריזים מאד במחירם של מעט הדברים שכתב בקדושה ובטהרה. נודע כמספר נפלא של מעשיות צדיקים, והיה נוסע שלוש פעמים בשנה אל רבי דוד משה מצורטקוב. היתה לו שם חזקה על כוס של ברכה, עד שניטלה ממנו ע"י הבן רבי ישראל שחלק עליו בפרשת הרבנות באוזיראן. היה זה כשר' וולוולי הביא את הרב יוסף אלטר עפשטיין ראב"ד מגרוב על מקומו של הרב הקודם ר' מרדכי זיידמן, שעה שרבי ישראל תמך בהרב יחיאל פפר חתנו של ראש הקהל. נטר בעוז את חומות היהדות בעירו, נאבק בהשכלה ובציונות, והשתדל למנוע מהנוער השפעות זרות. נפטר ביום שני של סוכות ט"ז תשרי תרנ"ט, בשעה שברך עטוף בטלית על ארבעת המינים. בנים לא היו לו, גם לא מאשתו המיוחסת הצעירה שנשא בסוף ימיו. נכדתו נישאה לרבי אלעזר שפירא מלנצוט.

ב. פ. מחזיקי הדת, כ"ח תשרי תרנ"ט, 3; ספר אוזיראן והסביבה, 36–37, 183–198, 219–221 ועוד.