ר' יעקב משולם ב"ר מרדכי זאב אורנשטין
רב בזולקווא ואב"ד לבוב
מלבוב (תקל"ה–תקצ"ט)
נולד בשנת תקל"ה בסטנוב לאביו הרב מרדכי זאב ולאמו פרייד. רבותיו היו: אביו, ר' צבי הירש אב"ד ברודי, ור' יעקב ב"ר יהודה באניס אב"ד קומרנא (בית קומרנא, 18). נתיתם בגיל רך, ומצא בית חם כשנשא בגיל שתים עשרה את שרה בתם של הגאון הגביר ר' צבי הירש הלוי ב"ר נפתלי וואהל המכונה רבי הירש מייטשיס ואשתו חוה'לי. עבר לגור אצלו בירוסלב, ושם הרבה מקנתו בש"ס ופוסקים, והכיר רבים מגאוני וצדיקי דורו. בשנת תק"ס קיבל מינוי לרבנות ירוסלב, אלא שלא רצה לצער את דודו הישיש הרב נפתלי הירץ חריף שכהן שם, ולכן נענה להצעת קהילת זולקווא, בה נפטר אז הרב משה צבי הירש מייזלש. שימש שם חמש שנים, וכשנפטר בתקס"ה הרב צבי הירש רוזניש אב"ד לבוב, נקרא לשבת על הכסא עליו ישב לפני כן אביו.
בלבוב הגיע לשיא פעילותו הרוחנית והציבורית, ונקרא בשם הגר"א מגליציה. נתאחדו בו כל המעלות של חכמה, יחוס, נוי ואצילות, ונהג ברמה את נשיאותו. היה עשיר גדול, ולא נטל שכר מקופת הקהילה. עשה סדרים ותקנות בכל חבורות הצדקה והחסד שבעיר. נחשב סמכות תורנית עליונה, וכל רב ותלמיד חכם ראה צורך לבוא עמו במשא ומתן של הלכה. בין גדולי תלמידיו: בנו רמ"ז ונכדו רצ"ה, הגיסים מפרשים, ר' יעקב יוטס, ר' הירצל מטיסמניץ, ר' שמואל נחום גסנבויאר, ר' אהרן משה טויבש שאותו אהב, ושי"ר שאותו רדף. נאבק קשות בראשוני המשכילים שהרימו ראש בעירו, ועשוהו מטרה לחיצי לעגם. בשנת תקע"ו הכריז עליהם חרם, אלא שנאלץ לבטלו בלחץ השלטונות. באותה תקופה הרפה מהתנגדותו לחסידות, בראותו שהסכנה לא נשקפת ממנה. רצ"ה מזידיטשוב היה מבקר תמיד בביתו, וגם ר' אורי מסטרליסק. בסוף ימיו הוכה בפטירת בנו יחידו ר' מרדכי זאב, וכעבור כשלוש שנים נפטר ביום כ"ה אב תקצ"ט. רבי שלמה קלוגר קונן בבית הכנסת הגדול בברודי על החת"ס, רש"ז מוורשא ועליו, והדפיס את הספדו בשם אבל משה, וארשא תר"ג.
נקרא על שם ספריו ישועות יעקב. חיבורו העיקרי הוא ביאורו בן עשרת החלקים על ד"ח השולחן ערוך. המשובח בכולם הוא החלק על אבן העזר שנתחבר בירוסלב, ונדפס ראשונה בזולקווא תקס"ט. אחריו באו החלקים על או"ח בתקפ"ח ועל יו"ד בתקצ"ה, כשהביאור סובב את פנים השו"ע. נכדו רצ"ה הוציא לאור את הספרים בלבוב תרכ"ג במהדורה מחודשת, עם מראי מקומות וציונים, ותוספת שו"ת וחידושים משלו. כמו"כ צרף חלק חו"מ הכולל חידושים ושו"ת בלי הפנים. הספרים צולמו מחדש בניו יורק תש"ך לערך, ובישראל תשל"ו. בניו יורק ובירושלים צולמו מחדש גם שאלות ותשובות ישועות יעקב, שנדפסו לראשונה בפיעטרקוב תרס"ו לפי כת"י המחבר שהיה אצל האדמו"ר נגור. למו"ל היתה הסכמה בכתב מרבו ר' מרדכי צבי הורביץ מפיעטרקוב, הסכמה בע"פ מהגאון מסוכטשוב, והבטחת המהרש"ם למסור הסכמה עם הערות תורה.
מחוץ לגליציה השיב למקומות: אוזרוב – הרב ליבוש ובנו ר' ישראל בלובלין בתקצ"ד (אה"ע, כז-כח); דינוביץ – הרב חיים (אה"ע, לח); דקומדאט־שעריש בהגר – הרב משה פרעטש (אה"ע, לה); וורשא – ר' זוסמן הכהן (אה"ע, ה); טומשוב – הרב (אה"ע, לא); טראשין – הרב אריה ליבוש בתקצ"ו (או"ח, ד, יו"ד, ז-ח, יג); סדיגורה – הפני משה וחתנו (חו"מ, ג); סיגט־הגר – הרב מנדל (אה"ע, יב); פרשבורג – החת"ס (יו"ד, לג-לד, אה"ע, ב); קרלין – מח' הרב יעקב מאיר פדואה (יו"ד, י-יב).
הספר ישועות יעקב על התורה נדפס תחילה בלבוב, כדי לספחו להוצאות התורה הנקראות בשם חומשים עין יעקב. מאוחר יותר נדפס כספר בפני עצמו בוורשא תרס"ז ותרע"ב, ניו יורק תשי"ט, ת"א וקריית צאנז תשכ"ה. בספרית מ. בלבן היה עותק יחיד בעולם מהדרשה יערות דבש שנשא ביום י"א תמוז תקע"ד בביהכ"נ הגדול בלבוב לכבוד הקיסר פרנץ עקב הגליתו של נפוליאון לאי אלבה, ונדפסה שם באותה שנה.
נזכר ברבים מספרי השו"ת, ואחדים מהם אף כללו את תשובותיו: אריה דבי עילאי, אה"ע, ט, כא בתקצ"ה; תשובתו מתקצ"ח בבית שלמה, אה"ע, ל; חליפת שו"ת תשובות בהלכה מיום א' ט"ו כסלו תקצ"ב מאנ ב מאת הישועות יעקב ובנו רבי מרדכי זאב בשנת תקע"ו בזכרון דברים, ח"א; חמדה גנוזה, קונטרס אחרון; חתם סופר, אה"ע, א, לט, ח"ב, נו, ופנקס חידושיו כת"י בית הספרים 3638, דף א 85; תשובותיו מהשנים תקצ"ג–תקצ"ו בשו"ת יד יוסף, לה, צו, צז, קז, קי, ובתקצ"ז אליו, צח; ישמח משה, צה-צח; מאמר מרדכי, בהקדמה; מח' מהריא"ז בתקצ"ה, לט-מא; מים חיים, אה"ע, נט; שו"ת רמ"ץ, ח"ב, אה"ע, כז; תשובותיו מתק"ץ בשבעה עינים, דף יד: כז. כז: נז.; שו"מ, קמא, ח"א, רפו, תנינא, ח"ג, כט. דעתו על ישוב א"י בספר דובב שפתי ישנים, ח"א, מ-מג.
קנת סופרים, קא. הע' 1646; כלילת יופי, ח"א, קנ-ב, ח"ב, עט: קריה נשגבה, 39; אנשי שם, 111–112 (עם רשימת הסכמותיו ונוסח מצבתו); כתבי הגאונים, 53–56; אשכול, ב, 12–14; דור דעה, גאונים, קפח-קצו; מליצי אש, ב, אב, מז-מח.; שלשלת היחס למשפחת אורנשטיין, 29–32 (עם פקסימיל כתב הרבנות של לבוב ולוח גיניאו-לוגי של המשפחה); סיני, כז, שנז-שס; שיחת חולין של ת"ח החדש, יג; אנציקלופדיה עברית, ב, 307; ספר לבוב, 132, 222, 416, 425, 482; ספר זולקיב, 132-133.